הסטטוס שלך

כשאתה עוזב את העולם האורתודוקסי, אתה מקבל תוויות: אפיקורוס (כופר), כופר (מכחיש), יוצא בשאלה (מחוץ לדרך). אלה לא סתם מילים — הן מתוכננות להגדיר אותך לפי מה שדחית ולא לפי מי שאתה.

אפיקורוס התייחס במקור למי שמושפע מפילוסופיה אפיקורית — מישהו שמטיל ספק בהשגחה אלוהית. הרמב"ם הרחיב את זה לכלול כל מי שמכחיש נבואה, מכחיש שאלוהים מתקשר עם בני אדם, או מכחיש את נבואת משה.

כופר הוא פשוטו כמשמעו "מכחיש" — מי שמכחיש עקרונות יסוד של אמונה. לפי 13 העיקרים של הרמב"ם, להכחיש אחד מהם הופך אותך לכופר.

יוצא בשאלה (OTD) הוא המונח המודרני הכולל. זה פשוט אומר שירדת מהדרך האורתודוקסית הקבועה. אבל הנה העניין — אין "דרך" אחת. יש מאות גישות בתוך היהדות עצמה, ומיליוני דרכים משמעותיות לחיות מחוצה לה.

לפי חז"ל (החכמים), לעזוב את האמונה זה לא רק בחירה אישית — זו בגידה קוסמית. התלמוד בסנהדרין מצהיר שלאפיקורוס אין חלק לעולם הבא. יש דעות שאפילו אומרות שמותר להזיק לכופר.

סנהדרין צט ע"א קובע שמי שמבזה תלמיד חכם, או מי שאומר "מה לנו ולרבנים?" — זהו אפיקורוס.

הרמב"ם בהלכות תשובה ג:ו-ח מונה את אלה שאין להם חלק לעולם הבא, כולל: מי שמכחיש תורה מן השמים, מי שמכחיש תחיית המתים, והאפיקורוס.

אבל הנה מה שהם לא מספרים לך: ההגדרות האלה נכתבו על ידי אנשים שהייתה להם שליטה מוחלטת על הקהילות שלהם. התוויות קיימות כדי לשמר שליטה, לא כדי לתאר מציאות. אתה לא מוגדר על ידי מערכת הסיווג של מישהו אחר.

הדבר הכי חזק שאתה יכול לעשות הוא להפסיק לקבל את המסגרת שלהם. אתה לא "מחוץ" לכלום — אתה על הדרך שלך. אתה לא מכחיש אמת — אתה מחפש אותה בכנות יותר מאלה שמעולם לא שאלו שאלות.

הרבה אנשים שעוזבים מתארים תקופה של משבר זהות אינטנסיבי. זה נורמלי. בילית שנים (אולי עשורים) כשכל היבט של הזהות שלך קשור לדת — ממה שאתה אוכל, למה שאתה לובש, למי שאתה יכול לאהוב. לבנות מחדש לוקח זמן.